יומנה של פלאפי – אמא מעלה אתר חדש!

יומנה של פלאפי – אמא מעלה אתר חדש!

אמא מעלה אתר.

אמא בפאניקה. היא החליטה לעשות לעצמה ולציורים שלה אתר ומאז אין לי חיים.

הכל היה רגוע.

היא ישבה וניגנה, היא ישבה וקראה, היא ישבה וציירה.

אני שכבתי והקשבתי, אני שכבתי וכרסמתי עצם, אני שכבתי וכרסמתי נעל.

ברגוע.

ופתאום נכנס לה ג'וק לראש.( ג'וק זאת חיה חומה כזאת שעפה בלילות אל תוך הבית. אפשר למצוא אותה בחדרים סגורים שוכבת בפינה על הגב ועושה עם הרגליים. אין לה ריח מיוחד. לפעמים היא גם נכנסת לתוך הראש של אנשים).

לא מספיק לה לצייר אותי או כלבים של חברים. היא רוצה שעוד אנשים יישמחו. היא ניסתה להסביר לי שהרבה אנשים אוהבים את החיות שלהם כמו שהיא ואבא אוהבים אותי. (אני שוב בשוק!!!).

ושזה מאוד ישמח אותם אם מישהו יצייר להם את הכלבים והחתולים שלהם כדי שהם כל הזמן יוכלו להסתכל ולחייך.(אני חושבת שאם אין לזה ריח זה לא קיים, אבל זאת רק אני).

אז אמא החליטה לשתף את העולם ולהקים אתר.

והבית כמרקחה.( מרקחה זאת מילה נרדפת לבלגאן, ואפשר להשתמש בה, כמוני, במשפטים כמו:

השיער שלי כמרקחה,ארגז הצעצועים שלי כמרקחה, המחשבות שלי כמרקחה.( נרדפת זה שם של חתולה)).

הנה תמונה להמחשה:

img_5919

וזה רק השולחן בסלון! יש עוד הרבה בית, אז תתארו לכם!
כמעט לא נשאר לי מקום לצעצוע האדום, ולנעל, ולעצם, ולצעצוע הסגול, ולנעל, ולנעל, ולעיגול, ולעצם, ולכדור הקטן, ולכדור הקופץ, ולכדור הלעוס, ולכדור הרזרבי.

אמא מתכתבת עם טל בווטסאפ.( טל זה דבר כזה בשמים שעוזר לאמהות להעלות אתרים).

ושוב. ועדיין. גם כשאני זורקת לה את הצעצוע האדום. גם כשאני שמה עליה את הנעל. אפילו כשאני רצה למטבח וחזרה.

ואחר כך היא מדברת עם טל בטלפון.

ושמה יד על המצח.

וצועקת:"פוסט למחר?"

ואומרת:"דומיין?"

ומייללת:"שם לאתר?"

וממלמלת:"אמצעי סליקה?"

וכבר לא נשאר לה זמן להגיד "פלאפיקחיחטיף".

יש לחץ באוויר. ומה הסוף?"פלאפי- במקום לשכב כל היום, אולי תכתבי בלוג?"

חי הכלב  הגדול שבשמים,אם השיער לא היה מפריע, האתר הזה היה בא לי לא טוב בעיניים!!!

("עיניים" זה דבר שרואים אצל כלבים אחרים).

אמא רצה היום למקום אחד בשביל שיסרקו לה את הציורים שלה.(למה כשלי סורקים את השיער ואני מנסה לרוץ היא לא נותנת לי??)

אחר כך היא שוב דיברה (עם טל) ושוב תפסה את הראש ושוב מלמלה:

"RAW? איכות דפוס? להעלות לגוגל דרייב?"

אבא נמצא כרגע בסין, אבל אמא אומרת לי שהיא מרגישה שהיא מדברת סינית גם בלי לצאת מהארץ. מספיק לה לדבר עם טל.

אני מנסה להרגיע אותה ומיד מביאה לה את הצעצוע האדום. ושמה עליה את הנעל. ורצה למטבח וחזרה. אבל היא אומרת: לא עכשיו.

"לאעכשיו" זאת מילה שאני ממש שונאת. זאת מילה שעושה לי בדידות בלב.

טל אומר לאמא שאחרי שהאתר יעלה יהיה ממש כיף.

" כיף" זאת מילה שאני ממש אוהבת. היא עושה לי לחכות ולכשכש בזנב.

טוב. בפעם הבאה אספר לכם עוד על עצמי.

בינתיים יש לי עניין דחוף עם חתול.

צ'או.

אל תפספסו אף כתבה!

הצטרפו לרשימת התפוצה לקבלת מיילים על פוסטים חדשים בבלוג, תכנים מעניינים ומבצעים מיוחדים.
כתובת מייל

תגובה אחת

  1. קתי אשכר הגב

    אירית כמה מתיקות בבלוג ראשון . איזה יופי, הולכת לישון עם חיוך על הפנים.(הייתי כותבת עוד אבל מאוחר מאוד…) לילוש קתי.

השארת תגובה